הטיולוג למטייל העצמאי

מי שמטייל לבד, מטייל יותר

אלבניה וקוסובו – חלק ג׳: טירנה ודרום אלבניה

חלק א': האלפים האלבניים
חלק ב': קוסובו

לאחר נסיעה של חמש שעות מפרישטינה בירת קוסובו, הגעתי בצהריים לטירנה בירת אלבניה.
בטירנה נמצא שדה התעופה היחיד של המדינה ובעצם אם תרצו או לא תרצו אתם תעברו בה לא פעם ולא פעמיים בדרך ממקום למקום באלבניה

טירנה סבב א׳

מרכז העיר הוא סביב כיכר Skanderbeg הענקית. סביבה נמצאים מוסדות השלטון, המוזיאונים, רובע הפאבים והמסעדות Blloku ועוד.

כשהגעתי לעיר בסיבוב הראשון , תכננתי למחרת להמשיך לדרום אלבניה. התארחתי בגסטהאוס Trip'n'Hostel שמנוהל ע״י בחור חביב בשם Orget שהתכתבתי איתו רבות עוד מהארץ ועזר לי לקבל מידע על איך דברים מתנהלים באלבניה בתקופת הקורונה.

אחרי ששמתי את הדברים בגסטהאוס, לקחתי אוטובוס ל 1 Bunk'art שנמצא מחוץ לעיר.
כמו שהרחבתי בפוסט הראשון, באלבניה נבנו מאות אלפי בונקרים והגדול בהם נבנה בפאתי טירנה לשימושו של הדיקטטור, הרמטכ״ל ושאר חברי הממשלה. מדובר במבנה תת קרקעי מגלומני בן 4 קומות שמכיל מעל מאה חדרים ואף אולם תיאטרון גדול.
היום זהו מוזיאון שמתעד את ההיסטוריה של אלבניה וזוועות המשטר הקומוניסטי.
לדעתי זה מקום שחובה לבקר בו כדי להבין את עוצמת הטירוף של הדיקטטור הוג׳ה. (שימו לב שיש גם את bunk'art 2 הקטן יותר במרכז העיר).

במרחק הליכה מהבונקר, יש את הרכבל שעולה להר Datji. למעלה אין הרבה, יש מלון יקר ומיני גולף, אבל התצפית על כל טירנה מגובה 1600 מטר שווה את העלייה למעלה. רצוי לתזמן לשקיעה וליום עם לא הרבה עננים אחרת לא רואים יותר מידי.

בערב לקחתי סיור של "Tirana Free Tour". שווה להתעדכן בדף הפייסבוק שלהם מתי יש סיורים במיוחד בתקופה הזו. מכיוון שלא היו הרבה תיירים בעיר זכיתי לסיור פרטי שהיה מאוד מעניין. מכיוון שגם אני נולדתי במדינה קומוניסטית (ברית המועצות), השיחה הלכה לכיוונים מעניינים והמדריך אמר לי שבניגוד לברה״מ, באלבניה אף אחד לא מתגעגע לקומוניזם.

למחרת בבוקר יצאתי שוב לדרכים והפעם נסיעה של כשעתיים לעיר בראט.

Berat

העיר בראט היא עיר עתיקה שהמרכז שלה הוא ברשימת אתרי המורשת של יונסקו וידועה בשם ״העיר בעלת אלף החלונות״. יוצאים מהתחנה המרכזית שאליה מגיע האוטובוס מטירנה ולוקחים אוטובוס מקומי שמגיע כמעט עד המרכז העתיק.


התארחתי בגסטהאוס "Maya" שהיה מאוד ידידותי. בחור צ׳ילאני עוזר לבעלת הבית המקומית לנהל את המקום, ובערב התארגנו כמה חבר׳ה לעשות על האש ביחד.

אחרי שהתמקמתי בגסטהאוס יצאתי לטייל בעיר. על הנהר המקסים יש לא מעט גשרים, ואחרי שחוצים אותם אפשר לעלות בין הסמטאות הקטנות לטירה שנמצאת למעלה. מהטירה לא נשאר הרבה אבל הנוף ממנה עוצר נשימה.

עוד מקום מיוחד בבראט הוא Museu Solomoni שמנציח את ההצלה של יהודי אלבניה מציפורני הנאצים. אלבניה היא המדינה היחידה שבה היו יותר יהודים לאחר השואה בהשוואה למספר שלפניה.
בזכות הבסה- ה״כבוד״ האלבני, העם יצא מגדרו בשביל להחביא ולהציל את שכניהם היהודים. אפשר לקרוא עוד על כך כאן.

לאחר שירדתי מהטירה הלכתי לאכול ארוחת צהריים במסעדת Homemade Food Lili שעליה קיבלתי המלצות רבות ובצדק. את המסעדה הביתית הקטנה והחמודה שמתחבאת בין הסמטאות מנהל זוג מקסים – הטבחית המופלאה שרוקחת מטעמים אלבניים מקומיים במטבח, ובעלה לילי שממלצר באדיבות נדירה שלא נתקלתי בה ומשקה אותך בראקייה תוצרת בית. חוויה שלא תרצו לפספס רק שימו לב לא להגזים עם הראקייה אחרת תתגלגלו במדרגות בדרך למטה.

לסיכום בראט קטנה וחביבה אך יום אחד בה בהחלט מספיק ולמחרת המשכתי לעיר Gjirokaster.

Gjirokaster

ג׳ירוקסטר היא עיר היסטורית בדרום אלבניה שכמו בראט המרכז העתיק שלה הוא UNESCO Heritage ומכונית עיר האבן (City Of Stone).

האוטובוס מבראט עוצר בכיכר המרכזית למטה ומשם זה טיפוס די תלול על מנת להגיע לעיר העתיקה. מונית קצרה עשתה את העבודה והגעתי לגסטהאוס מקסים בשם Friend's Hostel.

בפסגה של העיר העתיקה נמצאת טירת ג׳ירוקסטר שהיא הכי שמורה שראיתי בטיול הזה. הכניסה עולה 200 לק. בטירה יש אוסף מרשים של תותחים, טנק איטלקי ישן מתוצרת פיאט ואף שרידים של מטוס ביון אמריקאי שנאלץ לעשות נחיתת חירום בטירנה ונתקע באלבניה.

סביב הטירה השתמר השוק הישן שנראה ששופץ בהצלחה. משהו מיוחד ששווה להביא הביתה זה ריבות (בעיקר ריבות תאנים) ו Gliko שזה פירות בסירופ.

כמו את בראט את ג׳ירוקסטר אפשר למצות ביום אחד זריז או לקחת עוד יום ליהנות מהנוף ומהרחובות הקטנים.

למחרת בבוקר תפסתי אוטובוס לריביירה האלבנית לעיר Sarande.

Saranda

כשתכננתי את הטיול באלבניה, הייתי במחשבה שיהיה חורפי וקר ולכן לא לקחתי בגדים קצרים ובטח שלא בגד ים ולא תכננתי להגיע לריביירה. בהמלצת הגסטהאוס בטירנה וכשראיתי שאכן אני ממצה את בראט וג׳ירוקסטר ביום אחד הדרמתי לגבול יוון לעיר הנמל Saranda.

כבר בדרך מג׳ירוקסטר אפשר להרגיש את ההשפעה היוונית בכפרים הקטנים והציוריים ושלטי הדרכים שבמקום אלבנית ואנגלית מופיעים באלבנית ויוונית.

סרנדה היא עיר לא מרשימה במיוחד עם טיילת קטנה. מכיוון שנובמבר זה כבר לא העונה וגם בגלל הקורונה העיר הייתה ריקה מתיירים. מה שעוד היה קצת מבאס זו העובדה שהאי היווני המקסים קורפו נראה באופק וביום רגיל הוא במרחק הפלגה של שעה וחצי במעבורת. מכיוון שיוון דרשה בדיקת קורונה כדי להיכנס ויתרתי על הרעיון.

התארחתי בגסטהאוס משגע בשם Sarande Backpackers. טומי הבעלים יושב על כיסא נוח ברחוב ומחכה לתיירים שיבואו ומכוון אותם לגסטהאוס. הקירות של הגסטהאוס מפוצצים בהמלצות ותודות לבחור החביב שיעזור לכם בכל מה שתצטרכו.
ניסיתי למצוא בגד ים ולאחר שבאופן מוזר לעיר חוף לא הייתה אפילו חנות אחת שמכרה בגדי ים הוא הציע לתת לי מכנס שלו.

ביום הראשון לקחתי את הזמן להירגע ולהסתובב בעיר. ביום השני על הבוקר לקחתי אוטובוס מתחת לגסטהאוס לאחד האתרים הרומיים השמורים ביותר בשם Butrint. האתר הארכיאולוגי משתרע על שטח גדול ובה רואים שרידים מהתקופה הרומית והביזנטית כולל אמפיתיאטרון מהמם.

לאחר שמיציתי את הארכיאולוגיה לקחתי את אותו קו בחזרה לעיירת חוף קטנטנה בשם Ksamil. כמו סרנדה היא היתה ריקה לחלוטין והחוף המהמם שלה עם המים התכולים היה כולו לרשותי. המים היו קרים מידי בשביל להיכנס (לפחות בשבילי) אבל היה תענוג להשתזף על החוף.

למחרת בבוקר עליתי על אוטובוס לנסיעה ארוכה של חמש שעות חזרה לטירנה הבירה.

כמה המלצות קולינריות בסרנדה:

  • Italian Mattarello pizzeria – אחת הפיצות המטורפות שאכלתי. מקום קטן של זוג איטלקי מבארי בדרום איטליה.
  • Taverna Tsakas – הכי קרוב ליוון שתקבלו. טברנה קטנטנה עם ״פרלמנטים״ של מקומיים. הזמנתי ציזיקי וסרדינים
  • Haxhi – מסעדה משפחתית קטנה עם אוכל מצויין.

טירנה סבב ב׳

אחרי שבועיים בדרכים החלטתי להתפנק ולנצל את המחירים הנוחים של המלונות באלבניה והתארחתי במלון ארבעה כוכבים בשם Metro Hotel Tirana בלב רובע המסעדות והפאבים של טירנה – Blloku. המלון מצוחצח ונקי וכנראה בשל התפוסה הנמוכה בזמן הקורונה קיבלתי Late Checkout סופר מאוחר ויכולתי להישאר בחדר עד 6 בערב כאשר הטיסה שלי הייתה ב1 בלילה.

למחרת בבוקר ביקרתי במוזיאון השירות החשאי האלבני (House of Leaves) שמשחזר בצורה מצמררת על העינויים והמעקבים שהופעלו כלפי העם האלבני בשנות המשטר הדיקטטורי.

גם הגראנד פארק רחב הידיים של טיראנה עם האגם המלאכותי שווה ביקור. בפארק יש אנדרטה שמציינת את גבורתו של העם האלבני שהציל יהודים רבים מציפורני הנאצים ועוזריהם.

כמה המלצות קולינריות בטירנה:

  • Oda – מסעדה קטנטנה באיזור השוק של טירנה. קצת טריקי למצוא אותה אבל שווה כל מאמץ במיוחד בשביל הממולאים שהיו משגעים!
  • Pagus – מסעדת בשרים וסטייקים מעולה – סניף של רשת איטלקית
  • Artigiano – מסעדה איטלקית מעולה!
  • Tap House Tirana – פאב שכונתי וחמוד שהפך לפאב הבית שלי בעיר. מהמקומות הבודדים שאפשר לטעום את בירת הקראפט האלבנית היחידה: Puka.

Kruje

את טירנה מיציתי די מהר וביום האחרון לפני הנסיעה הביתה נסעתי לטיול יום לעיירה Kruje, מקום הולדתו של גיבור העם האלבני Skanderbeg.

על מנת להגיע לשם יש לקחת אוטובוס לעיירה Fushe Kruje ומשם עוד אוטובוס ל Kruje עצמה. ההיילייט של העיירה היא המוזיאון שמוקדש לימי הביניים ולקרבות של סקנדרברג נגד העות׳מאנים.
ממרפסת התצפית של המוזיאון רואים את כל קו החוף האלבני מגבול מונטנגרו שבצפון עד הדרום.

כשעצרתי ב Fushe Kruje בדרך חזרה לטיראנה גיליתי להפתעתי שהאלבנים הנציחו עוד נשיא אמריקאי והפעם את ג׳ורג׳ בוש הבן. כנראה שיש להם קטע עם נשיאים אמריקאיים עכשוויים.

לסיכום

אלבניה היא אחד מהמקומות הבתוליים הבודדים שנותרו באירופה וגם היא מתפתחת בקצב מהיר ככה שלא בטוח שיישאר משהו מהנאיביות שלה . האנשים פשוטים ונטולי גינונים ותמיד ישמחו לתת יד לעת צרה, הטבע מהמם והערים ההיסטוריות עוצרות נשימה, האוכל טעים והראקייה זורמת כמו מים.

One Reply to “אלבניה וקוסובו – חלק ג׳: טירנה ודרום אלבניה”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *