הטיולוג למטייל העצמאי

מי שמטייל לבד, מטייל יותר

סופ"ש טעים באיסטנבול

שקיעה על הבוספורוס

בפוסט הקודם שיתפתי אתכם בחווית השהייה בשדה והטיסה בזמנים מוזרים אלה. בפוסט הזה אתמקד בטיול עצמו.

איסטנבול תמיד ריתקה אותי, עיר ענקית של 15 מיליון תושבים שנמצאת על שתי יבשות ותמיד היוותה מפגש תרבויות מרתק.
יצא לי לבקר באיסטנבול ב2008 אבל את רוב הזמן העברתי בתחרות דיבייט באוניברסיטה בצד האסייתי של העיר וביום האחרון כשלא עליתי לגמר, "ברחתי" מהתחרות והיו לי כמה שעות להסתובב במרכז העיר. כבר אז ידעתי שאחזור לשם, רק מסתבר שזה לקח לי 12 שנה.

מבחינת ביטחון אישי איסטנבול בטוחה לחלוטין, לא הרגשתי שום עוינות ופחד אפילו לשניה אלא להיפך. ממש לא חששתי להגיד שאני מישראל ותמיד התקבלתי בחיוך.

מבחינת שגרת קורונה זה די דומה למה שאני רגיל פה בתל אביב. רוב האנשים כן הולכים עם מסיכות ברחוב ובוודאי שבמקומות סגורים כמו תחבורה ציבורית (העירו לי בכניסה לתחנת הטראם כששכחתי לשים מסיכה). חוץ מזה השווקים עובדים, המסעדות והחנויות פתוחות והאיזורים של חיי הלילה הומים ותוססים כרגיל אם כי העיר מרגישה קצת פחות המונית וזה דוקא היה נחמד להרגיש שהעיר העצומה הזאת היא פה רק בשבילי.

תחבורה והתמצאות

נחתתי ביום שישי בבוקר בשדה המשני של העיר Sabiha Gokchen שנמצא הרחק בצד האסייתי של העיר. על מנת להגיע לעיר מהשדה השתמשתי ב Havabus, שירות אוטובוסים בין השדה לכיכר הראשית Taksim ולKadikoy משם אפשר לתפוס מעבורת ל Sultanahmet. האוטובוס מרווח ונוח, הנסיעה יכולה לקחת בין 40 דקות לשעה וחצי תלוי בפקקים אז תכננו את הזמן בהתאם. עלות הנסיעה 18 לירות טורקיות (שקל אחד שווה בערך ל2 לירות טורקיות נכון לאוגוסט 2020).

התחבורה הציבורית בעיר מאוד נוחה ומגוונת. לתיירים חשוב להכיר את הטראם T1 שמתחיל בתחנת Kabatas שממנה אפשר לעלות בפוניקולור לכיכר טקסים (די דומה לכרמלית שלנו) ועובר דרך Karakoy, Eminonu, Sirkeci, איה סופיה והמסגד הכחול והגרנד בזאר.

מפה של קווי התחבורה הציבורית באיסטנבול עם נקודות העניין בעיר.

בשביל להשתמש בתחבורה הציבורית יש לקנות כרטיס Istanbulkart שעולה 6 לירות ולהטעין ערך צבור של 20 לירות כל פעם. חפשו את המכונות הצהובות בכל תחנה גדולה של טראם או מטרו.

לינה

התאכסנתי בגסטהאוס בשם Cheers Midtown שנמצא מרחק הליכה מתחנת Tophane של טראם T1 ומרחק טיפוס קל מהרחוב הראשי Istiklal.
כשהגעתי בשישי בבוקר הגסטהאוס היה נראה סגור וזה הדאיג אותי מעט, בזמן שחיכיתי החלטתי לנשנש בורקס בבורקסייה מקומית. לאחר מכן גיליתי שיש גסטהאוס נוסף במעלה הרחוב והלכתי לשם לתכנן לי תוכנית חלופית. לאחר שהבחור של הגסטהאוס המקורי הגיע וקיבלתי את החדר ומלא המלצות, יצאתי להסתובב בעיר.

אוכל.. קדימה אוכל!

ההשראה לנסוע לאיסטנבול נולדה אי שם בחורף האחרון עוד כשקורונה עוד הייתה סתם בירה של קיץ, בעקבות האינסטגרם של דפי קרמר, בשלנית ובלוגרית אוכל שאני עוקב אחריה שהסטוריז מהטיול שלה באיסטנבול העיפו לי את המח ושיגעו לי את בלוטות הטעם. בפברואר טיסות סודיות פרסמו התראת מחיר על טיסות של פגסוס לאיסטנבול אז מיהרתי להזמין טיסה למאי. כמובן שהנסיעה במאי לא קרתה וכמו שסיפרתי בפוסט הקודם, ברגע שהייתה לי הזדמנות יצאתי לדרך.

כל המקומות שמוזכרים בפוסט נמצאים במפה הזאת:

יום שישי: איזור איסטיקלל וKarakoy

התחלתי את המסע הקולינרי שלי לגמרי במקרה בבורקסיה שכונתית ממש ליד הגסטהאוס שלי. הבורקס ממולא בגבינה דמויית פטה וכמובן תה טורקי בצד. כמה שאנחנו רגילים לחשוב על טורקיה כמדינה של קפה, המקומייים דוקא שותים תה בכל הזדמנות.

בורקס מקומי

איזור איסטיקלל הוא איזור די תלול, אז טיפסתי את דרכי לרחוב הראשי שמלא בחנויות ומותגים בינלאומיים. המשכתי לכיוון מגדל Galata שהיה סגור לשיפוצים אז אי אפשר היה לטפס עליו. ממנו אפשר לראות את כל איסטנבול מלמעלה.

לאחר מכן המשכתי לשוק של Karakoy. טעמתי Tantuni שזה חלקים אחוריים של פרה בלאפה דקה, או כמו שדפי תיארה את זה: "תחת בפיתה". קינחתי בבקלאווה מהסרטים בKaraköy Güllüoğlu, מקום שקיים ב1820.

משם חציתי את גשר Galata שמחבר בין הצד המודרני של איסטנבול לצד ההיסטורי שנקרא Sultanahmet. מתחת לגשר יש הרבה מסעדות שמגישות Balik Ekmek שזה בתרגום ישיר דג (מקרל על הגריל) בלחם. סנדוויץ פשוט אך ממכר.

לא רחוק מהגשר נמצא שוק התבלינים שהוא פחות מפוצץ מהגרנד בזאר המפורסם וגם יותר זול.

Spice Market

הארוחה הכי טובה בחיי

כמו שידוע, טורקיה קלטה בשנים האחרונות מיליוני פליטים מסוריה המדממת, וגם באיסטנבול יש שכונות שערבית נשמעת בהן יותר מטורקית. בשביל חובב אוכל הרפתקן כמוני זו הזדמנות לדגום מטבח שאמי אמיתי ועם קצת מחקר ברשת מצאתי את מסעדת Saruja שהוקמה ע"י פליטים מדמשק ומגישה אוכל דמשקאי אמיתי. המסעדה לא מאוד רחוקה ממרכז העיר מעט מזרחה מהגרנד בזאר.

בשישי בערב שמתי פעמיי לאיזור, המסעדה הייתה די ריקה והתלבטתי אם להיכנס או לא אבל בסוף נכנסתי ואיזה מזל שלא ויתרתי.

הארוחה התחילה במרק עדשים מרענן עם פיתה יבשה וקראנצ'ית. לראשונות הזמנתי סלט פאטוש שהיה מלא בעשבים וקרעי פיתה שהתגלו כמוטיב לאורך כל הארוחה. הזמנתי גם באבא גנוש ומנה שהופכת אט אט להיות טרנדית גם בארץ – פאתה חומוס. מדובר במנה שממקסמת את השאריות מהיום הקודם – גרגרי חומוס, בצל, יוגורט, סמנה ופיתה יבשה וקראנצ'ית. כל זה לווה בפיתה טרייה ודקה דקה.

לעיקרית הזמנתי את מנת היום שהיא בשר כבש מפורק על אורז ואגוזים שהייתה פשוט שומנית ואלוהית.

כל המנות היו מושלמות וכמובן שלא הצלחתי לסיים את הכל. הם היו מקסימים ושאלו אם אני רוצה לארוז אך עם כל הצער שבדבר נאלצתי לוותר. כל הארוחה הגדולה הזאת עלתה 60 שקל כולל טיפ!

לא העזתי לספר מאיפה אני למרות שמאוד רציתי לשתף אותם שאני מכיר את המנות אבל טרם אכלתי אותן ברמה כזו של שלמות.

יום שבת: היסטוריה שווקים ושכונות קטנות

ביום השני, התחלתי את הבוקר במתחם של האיה סופיה (שהפכה למסגד פעיל לפני חודש בהחלטה שנויה במחלוקת של ארדואן). לאחר מכן יצאתי להסתובב בגרנד בזאר שהיה די ריק עצוב ושומם מתיירים

לאחר מכן בהמלצת הבחור מהגסטהאוס נסעתי לשכונה בשם Balat שהיה הרובע היהודי של איסטנבול. היום התחושה פה היא כמו של כפר קטן עם בתים קטנים וצבעוניים, מלא בתי קפה מגניבים וחנויות קטנות. מומלץ לבוא לפה ליהנות מהקצב האיטי לשבת באיזה בית קפה מגניב ולעשות people watching.


בחלק השני של היום חציתי שוב את הבוספורוס לאיזור Besiktas.
ביקרתי בארמון Dolmabahçe המהמם, שהיה הארמון המודרני של הסולטן אחרי שארמון Topkapi נהיה קטן מידי.

לאחר מכן ביקרתי בשתי שכונות מהממות על הבוספורוס: Arnavutköy – "הכפר האלבני". בתים לבנים על הים ו Ortaköy שיש בה מסגד מהמם על שפת המים והשכונה ידועה בעיקר בדוכני ה Kumpir שלה שזה בעצם תפו"א אפוי שממלאים אותו בגבינה ואינסוף תוספות. אח"כ יושבים על שפת הבוספורוס ונהנים מהנוף! המנה ענקית ובהחלט מספיקה גם ל2 אנשים


בערב חציתי את הבוספורוס במעבורת לאיזור השוק של Kadıköy
בערב כל השוק מסעדות דגים ומסבאות, מלא אנשים יושבים צוחקים ונהנים
אני ישבתי במסעדה שהיא גם חנות דגים עם כוס ראקיה, בירה טובה וברבוניות מטוגנות. אחלה דרך לסיים יום מוצלח

יום אחרון ברגוע

לאחר שהלכתי כמעט 30 ק"מ ביומיים הראשונים של הטיול, את היום האחרון החלטתי לעשות בקצב יותר רגוע.
את הבוקר התחלתי במוסד של הגרסה הטורקית לשקשוקה: Menemen. אין לי מושג איך הם מכינים את זה אבל זה אוורירי כמו לאכול ענן. הזמנתי את הגרסה עם נקניקייה מקומית. זה מגיע עם לחם לבן טרי של פעם וכמובן כוס תה

Lades Menemen


לאחר מכן לקחתי מעבורת לKadikoy ומשם אוטובוס לרחוב הקניות בצד האסייתי של העיר שנקרא דרך בגדד. זוהי שדרה רחבת ידיים שכיף לטייל עליה והיא מלאה חנויות מקומיות ומותגים בינלאומיים.
מומלץ להתחיל סביב תחנת Bostancı וללכת ברגל עד שיימאס.
יש לא מעט תחנות של קו המטרו Marmaray לא רחוק מהרחוב אז בכל שלב אפשר לחתוך ולחזור למרכז העיר.

Bağdat Caddesi

במהלך הטיול ברחוב רחב הידיים נזכרתי שלא אכלתי דונר טורקי כל הימים האלה אז החלטתי שזו הזדמנות טובה למצוא מקום קטן ושכונתי של דונר. חיפוש קטן בגוגל מפות הביא אותי למקום שנראה טוב בהמלצות אך דונר לא היה בו כנראה בגלל השעה היחסית מוקדמת (11 וחצי בבוקר). ניסיון שני הוביל אותי למקום קטן וחמוד עם דונר שהיה סביר אבל אז ראיתי את אחד העובדים מרדד ומכין לחמג'ון עסיסי עם בשר. כמובן שלא יכולתי לעמוד בפיתוי וביקשתי שיארזו לדרך. זה היה דק כמו נייר, פריך ומפוצץ טעמים.


את אחר הצהריים העברתי בחמאם טורקי לא רחוק מהגסטהאוס בשם Aga Hamami. המקום קיים ופעיל מ1454, ומעוצב מהמם מבפנים. יש להזמין מראש באתר שלהם ומקבלים אישור על ההזמנה.
יש מספר חבילות, אני לקחתי את החבילה שכוללת כניסה לחמאם, קרצוף ועוד 20 דקות מסאז' בעלות 280 לירות טורקיות.
החוויה הייתה מרגיעה ונעימה אם כי הייתי צריך לחכות עד שהבלן יתפנה בשביל לקרצף אותי וכנ"ל למסז'יסט. כן בטורקיה גבר מטפל בגבר ואישה באישה. בחמאם הספציפי הזה אפשר לבוא גם בזוג.


את הארוחה האחרונה שלי בעיר עשיתי במסעדה על כיכר טקסים שהיא מוסד מקומי: Zübeyir Ocakbaşı.
למנה ראשונה הזמנתי Çiğ köfte שזה כופתאות מבשר נא שאוכלים אותם מגולגלות בעלה חסה
לעיקרית הזמנתי שיפוד כבש שהיה שומני רך ומושלם ולקינוח לקחתי צלעות כבש שהיו שומניות וג'וסיות בטירוף. סיום מושלם לסופ"ש טעים ומושלם

סיכום

לישראלים יש איזה סטיגמה ופחד בלתי מוסבר מטורקיה ואיסטנבול בפרט.
הרושם שלי הוא שאין שום סיבה אמיתית לכך. בשום מקום לא הרגשתי לא רצוי אפילו לרגע ולא הסתרתי מאיפה אני.

איסטנבול היא יעד מושלם לסופ"ש של אוכל טוב חיי לילה וקניות ואני בהחלט מתכנן לחזור לשם.

2 Replies to “סופ"ש טעים באיסטנבול”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *